קבלתי ציון ממש גרוע בפסיכומטרי!
ולא הצלחתי להתקבל ללימודי עבודה סוציאלית בבן גוריון (אני עובדת סוציאלית?!)

בדקה ה 90 נרשמתי ללימודי תקשורת במכללת ספיר והתקבלתי. באיזשהו שלב נזכרתי בכלל שכמה שנים קודם לכן באיזה יום מרוכז להכוונת קריירה המליצו לי על לימודי תקשורת. משום מה שכחתי מזה.
אז התחלתי ללמוד כדי לסמן וי על תואר, ולעשות מספיק כדי לסיים אתו. בינינו, מפה לשם ממש נהנתי וסיימתי בהצטיינות.
כן אני, הדיסלקטיות עם הפרעות הקשב, שעשתה טובה לאבא שלה שקנה לה מערכת סטריאו רק כדי שתעשה בגרות מלאה, ועברה על הקשקש- סיימתי בהצטיינות תואר ראשון

זו היתה נקודת מפנה עבורי כי הבנתי שיש לי שאיפות ושיש לי גם יכולת להשיג אותן.
אז לפני שסיימנו את מבחני התואר החלטתי כבר לחפש עבודה ולהקדים את גל הבוגרים שיוצא אל השוק בסוף הלימודים.
התעקשתי על משרה ספציפית ודי אקלוסיבית שיש ממש מעט ממנה בשוק שנקראת ״מתכננת מחקר ואסטרטגיה״ (פלנרית) במשרד פרסם.

כפלנרית, עבדתי עם הרבה מותגים גדולים והייתי אחראית על המסר הפרסומי שלהם. זה היה מעניין מאוד אבל הבנתי שאני רוצה להתמקד במותג אחד על שלל ההבטים שלו ולא להתפזר.

במסע חיפוש העבודה שלי, באחד הראיונות החלקתי ושברתי את עצם הזנב וכשהזמינו אותי ליום מיונים לניהול מותג ב״כללית״ אמרתי לעצמי שעל הזדמנות כזו אני לא מוותרת ונסעתי באוטובוסים מבארי עד לנמל תל אביב ובחזרה. המיונים היו ארוכים ואני יושבת שם עם עצם זנב שבורה כאילו ״תקוע לי משהו״. אבל עברתי שלב אחרי שלב. בהפסקה פגשתי את ״הממיינת״ הבוסית שלי לעתיד וספרתי לה למה אני נראת כפי שאני נראת. היא הודתה שזה היה נראה לה מוזר וטוב שסיפרתי לה. היום היה ארוך ובסופו נשארנו אני ועוד אחת. יום למחרת קבלתי ממנה טלפון נלהב עם מלא מחמאות ומילים יפות והכל כבר היסטוריה.
ניהלתי את המותגים כללית סמייל וכללית רפואה משלימה ומהר מאוד קודמתי להיות מנהלת השיווק של כללית אסתטיקה.

הריבוי הטבעי  הביא את אלי (זה שלצידי) ואותי להוסיף שני צאצאים בהפרש של שנה למשפחה והחלטנו לשים פעמינו דרומה ליד ההורים.
בשלב הזה כבר עזבתי את הכללית וסיימתי לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית (כן! עשיתי זאת עם שני תינוקות, מגורים בדרום ועבודה בתל אביב).

בדרום הצחיח לא המתינה לי משרה נחשקת. ודרך חברת השמה כלשהי התגלגלתי לחברת הייטק ויחד עם סלקום השקנו מוצר בתקציב של 8 מליון שח. זה היה תפקיד קצר משום שהטכנולוגיה של המוצר לא עמדה קצב המהיר של התפתחות השוק. ושוב אני במדבר, מחלטרת, אבל לא שוכחת את האהבה שלי.

ואז הגיע פארק קרסו למדע. היתי שותפה להקמה של מוזיאון המדע הגדול במדינה והקמתי שם את מערך השיווק. גייסתי עובדים והכשרתי אותם בתחומי השיווק כי לא היו בנמצא מועמדים עם ניסיון. הייתי בטוחה שאני והפארק זה לנצח. סיפור אהבה עד הפנסיה.
אבל המציאות הראתה לי שאני יותר מדי אוהבת לגוון ולהתקדם. אז יצאתי לחפש את עצמי ובינתיים עבדתי עם יזמויות בקיבוץ ועשיתי איתם פיתוח עסקי ושיווק והתוצאות היו מדהימות. זה היה הרגע שבו גיליתי את האהבה שלי ויכולת ההשפעה האדירה שיש לי על עסקים קטנים ובינוניים. אבל בלב, הרגשתי שמיציתי את השיווק אחרי קריירה כל כל ארוכה ושהתחום הזה שייך בכלל לצעירים.

אז הלכתי ללמוד אימון (קואוצינג). הייתי בטוחה שאני רוצה להיות מאמנת עסקית. במקביל התחלתי בתהליך של התפתחות אישית והמאמנת שלי בזמנו הציעה שאפתח עסק לייעוץ שיווקי לפני האימון כדי שאתגלח על העצמאות בתחום שאני כבר מנוסה וטובה בו.
קפצתי מיד למים ובתמיכת הקיבוץ פתחתי את העסק שלי. מהר מאוד שכחתי שרציתי להיות מאמנת בכלל והתאהבתי בשיווק מחדש.
התחום הזה שחשבתי ששייך לצעירים נגלה בפני מזווית חדשה ואהבתי את הזווית הזו מאוד.

היום, שנה ורבע אחרי שיצאתי לעצמאות,
בנוסף לייעוץ אני גם מרצה ומנחת סדנאות (אני שלא העזתי להרים יד בכתה ולדבר לפני כולם), מדברת לבעלי עסקים על שיווק פשוט ואפקטיבי, אסטרטגיה, טקטיקה ועפה על עצמי❣️והם דווקא די נהנים מזה ועפים יחד איתי 

זה מלווה בהרגשה שאני בייעוד שלי.
ואני רוצה לפתח עוד את נושא הסדנאות וההרצאות.
זאת מתוך השאיפה לעזור לכמה שיותר בעלי ובעלות עסקים קטנים להתחבר לשיווק העסק שלהם ולעשות אותו בפשטות ואפקטיביות ולקבל תוצאות עסקיות מעולות.

היכולת הזו שיש לי להנגיש את העשייה השיווקית המדויקת לכל בעל.ת עסק במטרה לייצר לו תדמית ברורה, זהות מותגית ולהפוך אותו לאוטוריטה בתחומו, היא מתנה.

את המתנה הזו אני רוצה להעניק לכל אותם בעלי ובעלות עסקים שנרתעים מהעשייה השיווקית של העסק. שחושבים לעצמם ״אני אמכור את עצמי?״ או שמאוד רוצים להצליח ומנסים כל מני דרכים אך עדיין לא הצליחו באמת.

אותם.ן אני מחפשת,
להעניק להם באהבה ומכל הלב.